החלטה בתיק ת"א 35323-02-12

הנתבעת עותרת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי.

הבקשה הוגשה בהתאם לקבוע בסעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

העובדות

התובע הגיש תביעה לפי חוק הפלת"ד בשל נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה ביום 25/7/07, עת התנגש בו מאחור רכב בו נסע נהג אחר. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה.

התובע, על פי זכותו, פנה למל"ל לשם קביעת דרגת נכותו.

ועדה רפואית ראשונה שהתכנסה ביום 6/1/08 קבעה כי לתובע לא נותרה נכות אורתופדית.

התובע ערער על קביעת הועדה הרפואית וועדה רפואית לעררים קבעה כי לתובע נותרה נכות, כדלקמן: 20% לפי סעיף 37(7)ב'- בגין פגיעה בע"ש מותני.

              10% לפי סעיף 37(5)א' - בגין פגיעה בע"ש צווארי.

              15% לפי סעיף 41(4)ב' - בגין פגיעה בכתף שמאל.

              19.40% בגין הפעלת תקנה 15.

              סה"כ מעוגל - 59% נכות.

הנתבעת טוענת כי יש להתיר לה הבאת ראיות לסתור משני טעמים. האחד, בפני הועדה לא עמד תיקו הרפואי של התובע בקופ"ח והוועדה לא היתה מודעת למצב רפואי קודם רלוונטי של התובע. והשני, כי הועדה המליצה לפתוח את התיק בהתאם לתקנה 37 בעוד שנתיים, כך שלא ניתן לקבל את אחוזי הנכות שנקבעו, כסופיים.

ב"כ התובע מתנגד לבקשה וטוען כי לא מדובר במקרה חריג ומיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור, שכן לא מתקיים הטעם המשפטי לפיו ההליך היה נגוע בפגם מהותי ולא מתקיים הטעם העובדתי, לפיו חל שינוי משמעותי במצבו של התובע מאז נקבעה נכותו על פי דין. כן הוסיף וטען כי התיק הרפואי של התובע היה בפני הוועדה בעת קביעת אחוזי הנכות והתובע טרם פנה לפתוח את תיקו לפי תקנה 37, שכן היה זה בגדר המלצה בלבד.

דיון

סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד מורה כדלקמן:

            " נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל פגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו"

לנוכח תכלית חקיקתו של סעיף 6 ב' הנ"ל, שנועד ליעל, לפשט ולקצר את הדיון בתביעות בגין פגיעות גוף שנגרמו בתאונת דרכים, בתי המשפט קפצו ידם ממתן היתר להבאת ראיות לסתור.

בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מח (4) 77, 82 , קובע כך השופט ת. אור:

            " על פי נוסח הסיפא לסעיף 6 ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמא למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית המשפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה             הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה. אין זו כמובן, רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד. אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הוועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול. אם בכל מקרה של קביעה שונה על-ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הוועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6 ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נמצאת מסוכלת."